המחר הינו למעשה תוגת הזיכרון המנחם של האתמול.   מערכות-החיים בדומה למחזה חולפים על פנינו וידינו קצרה מלשלוט בהם.   הבימוי הסתיים, הליהוק נעשה, התפקידים חולקו, כך וכך עותקים הודפסו, כרזות הפרסום ניתלו.   לא נותר אלא לצאת למרפסת, לצפות בשקט בממטרות המסתייפות על כר-הדשא ולהתפלל.